לקראת תרגול אישי ראשון
כדי להשתמש בזמן שלנו בצורה היעילה ביותר, כדאי לדעת מהו תרגול מיינדפולנס, איך הוא עובד ולמה לצפות במפגש.
תרגול מיינדפולנס מביא לשינוי ארוך טווח בעזרת הבנת-עומק של הגורמים לסטרס. זאת הבנה שאינה נובעת מדיון אינטלקטואלי אלא מצבירת ניסיון על ידי עשיה. היכולות שלי לשחות, לחנות ברוורס או לנגן לא נובעות מידע תיאורטי אלא מאימון מתמשך. בתרגול מיינדפולנס אין צורך בלימוד רעיונות או בהסקת מסקנות, אלא בטיפוח של מיומנות ואינטואיציה. הכלי המרכזי הוא התבוננות רצופה ומתמשכת, שם הקסם קורה. השיחה קוטעת את ההתבוננות ולכן נשתדל לצמצם את הדיבור רק לתוכן שאנו זקוקים לו כדי לתמוך בהתבוננות. נתעניין בחווית הרגע הנוכחי, ולא בסיפור שמסביבה.
לדוגמה:
המידע הרלוונטי כרגע - אני מרגיש/ה כעס. השרירים בכתפיים מכווצים, הלסת נוקשה, יש "גוש" בבטן, המחשבות רצות מהר ותחושת חום עולה ויורדת במצח.
תוכן פחות רלוונטי - אני כועס/ת כי חיכיתי לאוטובוס 20 דקות, נהג האוטובוס חלף על פני, ראה אותי ולא עצר. בדרך כלל אני דווקא לא כועס/ת ככה. לרוב אני אומר/ת לעצמי לא נורא וממשיך/ה הלאה.
בשלב מסויים נשלב גם נראטיבים ופרשנויות בתרגול, אבל במפגשים הראשונים נבסס את היכולת להיות עם הגוף ועם חווית הרגע.
איך יראה המפגש?
המפגש אורך 50 דקות וברובו נהיה עם עיניים עצומות. במהלכו אשאל שאלות על חווית הרגע.
לדוגמה: האם הלחץ בחזה מתחזק או נחלש? האם תחושת הדריכות מרגישה בדיוק אותו דבר בשאיפה ובנשיפה? האם ביחד עם המחשבות מופיע גם תסכול? האם יש תחושה נעימה בהרפייה של הכתפיים?
השאלות מותאמות למה שהמתרגל/ת חווה ברגע זה והן נשאלות בצורה שדורשת מהמתרגל/ת להתבונן בריכוז בתחושות כדי לענות עליהן. עם ההתקדמות אשאל שאלות יותר ויותר עדינות באופן שידרוש מההמתרגל/ת להתבונן בצורה יותר ויותר קרובה אל החוויה.
מהר מאד נבנה שפה משותפת והתרגול יזרום.